החודש פרסמו שני חוקרים בלגיים פרטים אודות מתקפה חדשה על הפרוטוקול WPA2, את המתקפה הם כינו בשם "KRaCK". לא נכנס כרגע לפרטים הטכניים של המתקפה (לשם כך יש לכם מאמר שלם בגיליון), אך בכל פעם שמתפרסמת מתקפה אפקטיבית על פרוטוקול תשתיתי עם היקפי שימוש גבוהים כמו WPA2 כדאי לנסות להבין למה גילו אותה רק עכשיו.

אם מסתכלים על הפרטים היבשים הכל נראה הגיוני: לשני החוקרים יש ידע מאוד נרחב ב-RF (זו לא המתקפה הראשונה שהם פרסמו בתחום ה-Wireless) ומי שמרפרף על ה-White Paper מקבל את הרושם שמדובר במתקפה קריפטוגרפית, שזה תחום שכנראה נחשב מורכב יותר לפיצוח ורוב הידע הפרקטי בו לא נפוץ כמו בשאר הענפים של התחום. כך שעל פי הנתונים האלה, נראה הגיוני שהחולשה לא זוהתה עד כה.

עם זאת, תוך קריאה של המסמך לעומק, עולים מספר נתונים מאוד מעניינים, ואשמח להתעכב על שניים מהם: 

• הנתון הראשון הוא רמת האפקט: ביצוע מוצלח של המתקפה מאפשר לתוקף לחשוף לחלוטין את התווך בין הנתב לבין עמדת הקצה.
• הנתון שני הוא רמת מורכבות המתקפה: החלק שאותו החוקרים זיהו כבעייתי נמצא בשלבים המאוד מוקדמים של הפרוטוקול, ממש באחת החבילות הראשונות של שלב ה-Association. וטירגור המתקפה הוא ברמת של שידור חוזר של חבילה בודדת. ולמעשה, סטטיסטית, יש סיכוי שהמתקפה תתרחש גם מבלי התערבות של תוקף חיצוני.

למה אני מציין דווקא את שני הנתונים הנ"ל? מכיוון שבמקרה שלנו, כל אחד מהם הוא מאוד קיצוני וביחד שניהם יוצרים אפקט קיצוני אפילו יותר. WPA2 הוא פרוטוקול נפוץ מאוד, שנמצא פה כבר מעל עשור, ונכון להיום הוא מוגדר כדרך הבטוחה ביותר לשמירה על הרשת האלחוטית שלכם. היינו מצפים שאם ימצאו בו חולשה - היא תהיה באיזור מאוד פנימי בפרוטוקול, ושנדרשת הבנה עמוקה בתחום כדי לזהות אותה, או שהאפקט שלה יהיה מזערי יחסית (נניח: שהיא עצמה תהיה פרימיטיב של מתקפה אחרת). אך מה שמפתיע מאוד במקרה שלנו הוא שילובם של שני הנתונים האלה: המתקפה אינה דורשת הבנה עמוקה בפרוטוקול והאפקט שלה הוא קטסטרופלי.

אני חס וחלילה לא מזלזל בשני החוקרים הנ"ל, שניהם כנראה יותר ממוכשרים, ובפועל - הם מצאו חולשה קריטית בפרוטוקול שנחשב תשתיתי מאוד. אך הטענה שלי היא שגם אם לא היה להם את הידע הנרחב בתחום ה-RF הם היו יכולים לזהותה, וגם - נכון שמדובר במתקפה על הפן הקריפטוגרפי של הפרוטוקול, אבל בפועל אין כאן שום חידוש התקפי קריפטוגרפית. ואני בספק אם ניתן להחשיב אותה ככזאת.

רמת הפשטות שלה מזכירה במקצת מתקפה אחרת על אותו הפרוטוקול, מתקפה מ-2010 בשם שהמגלים שלה כינו אותה, כבדיחה, "Hole 196". היא הייתה כל כך פשוטה לזיהוי, שניתן לזהותה רק על פי קריאה של עמוד 196 בספר התקן IEEE 802.11.

אז למה גילו אותה רק עכשיו? אני לא באמת יכול לספק לכם תשובה, עניין של מזל? אף אחד לא הסתכל על החלק הזה בפרוטוקול? חוקרים גילו אותה בעבר ולא הסכימו לפרסם? כנראה שכל אחת מהתשובות יכולה להיות נכונה ואפשרי שכולן שגויות. אך מה שכן אפשר להניח, הוא שאם מצאו את המתקפה הזו (ועוד עשרות דוגמאות למקרים כאלה מההיסטוריה הלא כל כך רחוקה) עדיין יש עוד לא מעט חולשות בסיגנון הזה, שרק מחכות שמישהו יגלה וינצל אותן.

תיהיו חכמים, אל תסמכו על התשתיות שלכם.

ולפני שניגש אל תוכן הגליון, ברצוננו להגיד תודה רבה לכל מי שהשקיע ממרצו ומזמנו לטובת הקהילה, תודה רבה ליובל (tsif) נתיב, תודה רבה לדר' גדי אלכסנדרוביץ', תודה רבה לתומר חדד, תודה רבה לקייל נס, תודה רבה לשחף עטון, תודה רבה לליעם שטיין ותודה רבה ליובל עטיה.