את הגיליון הנוכחי, גליון מספר 64, הייתי מעוניין להקדיש לאדם יקר. אדם שכמעט כל גליון עוזר ומשקיע מזמנו אך עם זאת לא תמצאו אותו מופיע בדברי הפתיחה או בתודות של כמעט שום גליון, אדם מיוחד שלמרות שהוא נותן לא מעט מעצמו לטובת המגזין - אתם כמעט ולא שומעים עליו, אדם שבלעדיו ובלי תמיכה שלו, באמת אין שום סיכוי שבעולם שהפרוייקט הזה, שקוראים לו "Digital Whisper" היה ממשיך להתקיים.

 

חלקכם יכולים לנחש מי זאת, אך רובכם בכלל לא מכירים אותה - את הגיליון הזה אני מעוניין להקדיש לאישתי היקרה - אריָה.

 

אני לא אלאה אתכם בכל מה שהפעלת המגזין דורשת, ואני לא אשפוך בפניכם את כמות השעות החודשית הנדרשת על מנת להוציא לאור כל גליון וגליון, אך את כל אותן השעות שאני וניר משקיעים, אנו משקיעים בגלל שמדובר בתחביב שלנו, בתחביב שמהנה אותנו להתעסק בו, כמו שיש אנשים שאוספים רכבות - אנחנו (וכל מי שעוזר לנו וכותב מאמרים כמובן) מוציאים מגזין חודשי.

 

עם זאת, אריָה נאלצת להשקיע מהשעות שלה למרות שלא מדובר בתחביב אישי שלה, היא נאלצת להשקיע בעניין אך ורק בגלל שהיא מעוניינת לעזור לפרוייקט שאני חלק ממנו, ובגלל שהיא יודעת כמה חשוב לי שהוא יצליח ויתקדם. אם זה בזמן שהיא מקדישה על מנת לעזור בעריכה (תודו שלא ידעתם, אבל היא עורכת קבועה של דברי הפתיחה של כל גליון, למרות שברב המקרים הם ג'יבריש בשבילה...), ואם זה בתמיכה מלאה בי כמוביל הפרויקט (ויש לא מעט צורך בתמיכה כשמדובר בפרויקט שכזה...), אם זה בעוד לילה לבן שאני מחליט לעשות על מנת לעמוד בלו"ז החודשי, ואם זה עוד לא מעט דברים נוספים.

 

אז אריָה שלי, תודה רבה לך, התרומה שלך למגזין (ולחיים שלי בכלל...) היא לא עניין של מה-בכך ואינה נלקחת כמובן מאליו! בחרתי להקדיש דווקא את הגליון הזה מפני שהחודש, אנו חוגגים 5 שנות נישואין. והלוואי, יקירתי, שימשכו לנצח.